הסתגרות על גבול האוטיזם עם התקפות זעם

נתן ילד כבן 5 הגיע אלי עם אימו.

האימא מספרת: "נתן נמצא בגן משפחתי. כבר הרבה זמן שנתן אומר שאין לו כוח,
הוא היפוטוני מבחינת השרירים – השרירים חלשים.
לאחר שנתן נולד, השנה הראשונה עברה בסדר.
נתן ינק ואני הייתי בהריון, הנקתי את נתן עד לרגע הלידה של אחותו.
ואז בבת אחת מה שהיה של נתן, הפך להיות גם של אחותו.
לא היה לי מספיק חלב אז הפסקתי להניק את נתן והתחלתי להניק רק את התינוקת שרק נולדה.
אז התחילה הנסיגה אצל נתן- הרבה התקפי זעם, נגיחות בקיר, נסיגה בהליכה, הסתגרויות
ועצירות קשה.
יצאה הרבה קינאה עם הרבה תסכול.
היה חשש לאוטיזם.
העור והשיער היו מאוד יבשים.
נתן התחיל להתכנס פנימה יותר ויותר.
הוא יכול היה לשבת מול טלוויזיה ולהיסגר לסביבה.
נתן נכנס להתקפי אוננות של שעה ואי אפשר היה לתקשר איתו.
הוא פיתח רגישות קיצונית למים – אם יש טיפה של מים שנוגעת בבגד אז צריך להחליף חולצה, כמו כן הוא נגעל בקלות מריחות חזקים.
הוא היה צריך כל הזמן לחספס את היד כדי להרגיש תחושה בעור.
ברגע שהרגיש מתוסכל, היה זורק דברים, מקלל ויורק.
הוא היה מרביץ לחתולה.
הקליטה וההבנה שלו נעשו מאוד איטיים.
הוא פיתח רגישות לתוויות של בגדים ולתפרים.
הפך להיות מנותק מבחינת ההבנה וההקשבה לסביבה, חולמני.
הוא רוצה מגע חזק שיברישו לו את העור.

בעקבות הטיפול ההומיאופתי

תצפית: נתן נראה אחרת לגמרי, המבט שלו הרבה יותר מתקשר

האימא מספרת:
"נתן הרבה יותר מחובר למציאות
כבר אין יותר התקפי זעם.
ההסתגרות והאוננות הממושכת פסקו.
נתן משחק עם אחותו וכבר לא מרגישים את הקנאה שלו כלפיה.
פחות מגיב בקיצוניות לריחות ולמים על הבגד
הגננת מתארת שינוי משמעותי בגן.
נתן נפתח הרבה יותר לקשר עם ילדים אחרים, הילדים אוהבים אותו ורוצים את חברתו.
יש גם שינוי בקליטה ובהבנה.
שנה הבאה היא תמליץ שהוא יעלה לכיתה רגילה"

HTMLine - בניית אתרים
FRESH - עיצוב גרפי