חלק מאיתנו חווה טראומה בעבר ואף שאיננו מודעים לכך, הטראומה ממשיכה לחיות בתוכנו ומשפיעה על התנהגותנו בהווה.
טראומה יכולה לקרות כתוצאה ממלחמה, אירוע ביטחוני, התעללות , משבר, איבוד עבודה, ועוד.
כשהמצב נהיה עוצמתי מידי עבורנו וקשה לנו לעכל ולעבד אותו- הטראומה מתיישבת בתוכנו, נדחקת פנימה.
למשל כשמישהו קרוב אלינו נפטר- חשוב שנדע באמת להתאבל על המת, אם אנחנו לא מסוגלים להתאבל וממשיכים הלאה כאילו לא קרה דבר אנחנו גורמים לאבל להיתקע ולהתיישב בגוף.
ייתכן שבעתיד נסבול מסימפטומים גופניים שקשורים לאותה טראומה שהודחקה בעבר. בהומיאופתיה ניתן לראות את הקשר בין חווית העבר הקשה- למצב הסבל בהווה.
דוגמא נוספת בנושא- אחד השלבים אחרי טראומה זה שלב ההתכחשות- כשהאדם טוען שהכל כשורה, כשברור שזה לא המצב. להיות תקוע בשלב ההכחשה עלול לעצור את תהליך הריפוי.
לטיפול בהומיאופתיה יש את הכוח לשחרר את אותו מקום של טראומה שנתקעה בגוף ולהוביל לריפוי עמוק בכל הרבדים.
לרוב אנו חושבים שטראומה זה אירוע מובהק ודרמתי שחווינו בחיינו כגון לב שבור, פרידה, מוות, אונס, נטישה וכ'ו, אך ישנו סוג נוסף של טראומה, יותר מעודן.
למשל, כאשר אדם גדל במשפחה בה אחד ההורים חווה טראומה בעבר, כגון התנהגות מתעללת, עצב, התכנסות, עוקצנות וריחוק.
במקרה כזה הטראומה של ההורה יוצרת השתקפות ומועברת אל הילד… כך זה ממשיך הלאה והטראומה בעצם עוברת מדור לדור.
הטראומה המעודנת יותר משפיעה מאוד על דימוי עצמי נמוך, כעס, פחד,עצב ותחושה של חוסר באהבה.
רגשות שלילים אלה הם סוג של בית כלא כיוון שכשאנו שרויים ברגשות שלילים איננו מסוגלים לאפשר לטוב ולאהבה שסביבנו לגעת בנו.
לטיפול ההומיאופתי יש את היכולת לרפא את שני סוגי הטראומה ולהחזיר את האושר, השמחה והיכולת ליהנות מהחיים.
כמובן שיש לטפל בכל מקרה לגופו ולפעמים זה נעשה מורכב יותר.
למשל כאשר הטריגר שמעורר את הקושי לא נעלם וממשיך להיות נוכח בחייו של המטופל הדבר עלול להוות סוג של מחסום לאחלמה.
לדוגמא ילד שחווה קושי רגשי בבית ועובר תהליך של ריפוי ייתקשה להשלימו אם ההורה לא יעבור תהליך בעצמו. במקרה כזה עלול הדבר להוות מכשול לריפוי של הילד.
לכן הרבה פעמים מומלץ שכשאחד מבני המשפחה עובר טיפול הומאופתי – גם שאר בני המשפחה יטופלו.